אם היינו אומרים לך שאתה מוכרח למחוק גם את חשבון הפייסבוק וגם את חשבון האינסטגרם שלך עוד היום, איך היית מרגיש?
סביר להניח שהתגובה הראשונה הייתה 'שום סיכוי' ואחרי כמה נשימות היית מוסיף 'זה בעצם רעיון טוב' ואחרי עוד כמה נשימות חוזר ואומר 'שום סיכוי' ונעלם לאיזו פינת מסתור חשוכה.
בעודך מסתתר מפני האיום, חמוש בפלאפון ומטען כדי שחס וחלילה לא תיאלץ להפסיד זמן גלישה ברשתות החברתיות שכבר מזמן הפכו לאובססיה חסרת תקנה, יצופו ויתעוררו שאלות וביניהן - מדוע כדאי למחוק, למה לא ואיפה אני עומד ביחס לכל הטיעונים בעד ונגד.
יותר מידי סיבות טובות למחוק!
לכולנו יש חבר אחד או יותר שכבר מחקו את החשבון שלהם בפייסבוק ו/או אינסטגרם.
הם מסתובבים ביננו זחוחים, מדברים כמו מובילי דעה ופורטים בפנינו גם בלי שביקשנו את כל הסיבות הטובות שבגינן גם אנחנו מוכרחים לצאת מהמעגל של צוקרברג, למחוק את הפרופיל בפייסבוק ובאינסטגרם ולצאת אל חיים חדשים, אמיתיים יותר, שבהם השליטה על חיינו תוכל סוף כל סוף לחזור לידינו בלבד.
הפרטיות שלנו לא שלנו
בשנה האחרונה סערה התקשורת בעקבות מספר פרשיות שנחשפו בנושא הדלפת מידע על משתמשים פרטיים ברשת החברתית הגדולה בעולם.
פרשיות שבהן היתה מעורבת פייסבוק וכפועל יוצא מכך גם אינסטגרם, שנמצאת בבעלותה של פייסבוק כבר משנת 2012.
אגב, בשנת 2015 גם וואטסאפ עברה לבעלותה של פייסבוק ולא צריך להיות חכם גדול כדי להסיק מסקנות ולהבין שנכון להיום כל המידע שלך ובכלל זאת תמונות, סרטונים, הודעות והקלטות, חשוף ונגיש למר צוקרברג ושותפיו, בין אם אתה בוחר לשתף אותו ובין אם לא.
כמו כן, אם מתחברים לכל מיני אתרים ואפליקציות דרך חשבון הפייסבוק, יש סיכוי לא רע בכלל שהמידע מתגלגל, בלי שליטה, גם לאפיקים נוספים.
קח את השני מיליארד משתמשים של פייסבוק, תוסיף מעל 800 מיליון משתמשים באינסטגרם פלוס מספר לא מבוטל של אנשים שגולשים במקומות אחרים דרך חשבון הפייסבוק שלהם והנה לך איך הפרטיות של חצי עולם כבר לא מי יודע מה פרטית.
ההשלכות של מידע בלתי מוגבל שנגיש לכל מיני גורמים ללא בקרה וללא פיקוח, יכולות להיות הרות אסון, אם חלילה יום אחד מישהו בשרשרת הפיקוד של פייסבוק יחליט למכור את המידע של המשתמשים ולהעביר אותו לידיים הלא נכונות, כפי שקרה בעבר.
כל עוד אתה ממשיך להיות פעיל בפייסבוק ובאינסטגרם, אתה מעמיד את הפרטיות שלך בסכנה וכך גם את הפרטיות של האנשים שאתה נמצא איתם בקשר.
מעבר לאמור לעיל, חשוב לציין שגם הפעולות שאתה עושה באופן אקטיבי בפייסבוק ובאינסטגרם ונדמה לך שיש לך בבקרה עליהן, גוזלות מהפרטיות שלך.
חשבת על זה פעם שאת התמונות שאתה משתף בפייסבוק, לדוגמא אלו שבהן אתה מצולם מסטול במסיבת רווקים בבוקרשט, עם ג'וינט ביד אחת ווודקה רד בול בשנייה, גם הבוס הפוטנציאלי שלך יכול לראות? ומה לגבי יום המחלה שהצהרת עליו בזמן שלקחת את בת הזוג שלך לספא בצפון והעלית לאינסטגרם תמונה שלכם מחויכים בג'קוזי?
עובדתית, מעסיקים קיימים ופוטנציאליים משתמשים ברשתות החברתיות כדי לאסוף מידע על עובדים ולרגל אחריהם והשיתופיות הזו ברשת עלולה לפגוע בקריירה שלך ובגדול.
מבזבזים זמן יקר והרבה
קצב החיים המודרני הוא מהיר ועמוס ומרביתנו נוטים להתלונן בעקביות על כך שאין לנו מספיק זמן.
המשפטים 'אם רק היו 25 שעות ביממה' או 'הלוואי שבשבוע היו שמונה ימים במקום שבעה' נשמעים ללא הרף והאבסורד הוא שבלי לשים לב, את הזמן היקר שכן יש לנו, אנחנו מבזבזים על גלישה באינטרנט ובפרט בפייסבוק ובאינסטגרם.
מחקרים מראים שמדובר בממוצע של חמש שעות גלישה ביום ואף יותר, שעות שאם להודות באמת, לרוב מבוזבזות על גלילה סתמית של הניוזפיד, גלילה שאין בה לא ערך מוסף ולא עניין.
למרות שפייסבוק עושה מאמצים אדירים כדי לשפר את איכות התוכן ולהפוך אותו ליותר חברתי ופחות פרסומי, לדוגמא השינויים שהיא הכניסה לאחרונה שגרמו להפחתה באחוזי החשיפה של פוסטים מעמודים עסקיים, העובדות בשטח מדברות בעד עצמן ומוכיחות אחרת.
פייסבוק ואינסטגרם כבר מזמן לא רשתות חברתיות תמימות לשיתוף תמונות ומידע והטון השיווקי צורח מבעד לניוזפיד של כל אחד ואחת מאיתנו. פרסומות, טראש ועוד קצת פרסומות מציפים את המסך ואנחנו ממשיכים לגלול ולגלול, מעבירים את הזמן בבהייה, חסרי ציפיות ודי משועממים.
אנחנו עוקבים אחרי אלפי "חברים" שלא באמת אכפת לנו מהם ושאת רובם איננו מכירים. האמנם זה אכן כל כך מסקרן לראות תמונות של חברים ווירטואליים בפייסבוק שאתה בכלל לא מכיר או לדעת איזו תמונת הריון העלתה קים קרדשיאן לסטורי שלה באינסטגרם?
האם זה יותר חשוב מלבלות זמן איכות עם האישה, המשפחה או החברים? להירשם לקורס שתמיד רצית או לצאת לרוץ בפארק? כנראה שלא.
חיים רק דרך המסכים
השימוש האובססיבי בפייסבוק ובאינסטגרם מצמצם משמעותית את הפעילות שלנו מחוץ לרשתות החברתיות וזה תקף גם לגבי ילדים וגם לגבי מבוגרים. ככל שחולפות השנים, ניתן לראות איך הגלישה באה על חשבון דברים מהותיים וכיצד אנו חווים את חיינו בעיקר דרך העדשה והמקלדת.
למשל, ככל שאתה מצלם יותר תמונות, אתה פחות נוכח ברגע, ככל שאתה מתקשר יותר דרך המסכים, לוחץ לייק או מוסיף סמיילי שמח, עצוב, כועס, או נלהב כדי להביע רגש, אתה פחות מתקשר ו/או נפגש עם חברים פנים מול פנים ופחות מביע רגשות.
המסך מרחיק אותנו מהמציאות (תרתי משמע) ובמרוצת הזמן הוא הופך לתקרת זכוכית נוצצת שאנשים ובמיוחד הילדים והנערים של דור האלפיים, פשוט לא מצליחים לפרוץ.
הם מתרגלים להביע את עצמם ברשתות החברתיות, עד שהם שוכחים או בכלל לא יודעים איך לעשות את זה במציאות הגשמית וכך גדל דור שלם שמנציח את המילים הקשות בשירו של אביב גפן "ילד סינתטי כבוי מול מסך שדולק, מסתכל על הרחוב איך הוא ריק".
אנחנו צמאים לקבל יחס ברשת וטועים לחשוב שאם יש לנו חיי חברה פעילים בפייסבוק או באינסטגרם, זה אומר שאנחנו אהובים או להפך.
השאיפה המובנית והברורה להרגיש אהודים, מתנגשת עם מה שמקבלים בפועל מאותם חברים ווירטואליים. בסופו של יום, כשמתנתקים לרגע מהמסך, תחושת בדידות מציפה את ליבנו וגורמת לנו לגשת שוב אל הפלאפון, להיכנס לפייסבוק או אינסטגרם ולגלול, מה שמייצר לופ ריקנות מתמשך, שחוזר חלילה שוב ושוב.
קונים מציאות כוזבת
אנשים לא משתפים ברשתות החברתיות את החיים האמיתיים שלהם, אלא את החיים שהם היו רוצים שיהיו להם ו/או את החיים שהם מקווים שאנשים אחרים יחשבו שיש להם.
אתה מעלה תמונה זוגית של נשיקה דביקה מהטיול המדהים שהיה לך, למרות שרגע לפני אתה וחברה שלך צרחתם אחד על השנייה בכעס.
משתף תמונה של האוכל הטעים שאכלת, אפילו שהטעם היה דוחה והשירות היה גרוע ולסיום גם סרטון של קפיצת הבנג'י המטורפת שעשית, עם כיתוב 'היה מושלם', כשבעצם היה מזעזע ובגלל תקלה במתקן, הרגל שלך נשברה ושכבת בבית חולים שבוע שלם, חולה ומדוכא.
בכל רגע נתון כולם בפייסבוק נראים מאושרים, כולם באינסטגרם מאוד יפים ומרוץ ההשוואה המתיש בינינו לבין אחרים, במטרה להשיג את החיים הנוצצים של ההיא וההוא, לא מפסיק לדקה.
אנחנו מוכרים לחברים הווירטואליים שלנו מציאות כוזבת וקונים את הזיופים שהם מספקים לנו בחזרה. חנוקים מבעיות פסיכולוגיות וחרדה חברתית, שהתפתחו בעקבות השימוש המוגזם ברשתות החברתיות, אנחנו ממשיכים לגלוש בפייסבוק ובאינסטגרם, שואפים עוד קצת שקרים, כדי שנוכל להמשיך לשקר לעצמנו שהכל בסדר, שהכל טוב.
ובכל זאת אנחנו נשארים - למה?
הסיבות שמנינו לעיל, שבגינן כדאי מאוד למחוק את חשבון הפייסבוק והאינסטגרם וודאי גרמו לכל מי שקרא לעצור ולחשוב, אבל איכשהו קורה שגם לאחר מחשבה מעמיקה בנושא, הרוב עדיין בוחרים להישאר.
כתשובה לשאלה למה זה קורה ואיך ייתכן שלמרות כל ההשלכות הקשות עדיין מפחיד אותנו (מאד) לוותר על הרשתות החברתיות, אפשר למנות מגוון הסברים אפשריים.
להישאר מעודכנים ובעניינים
פייסבוק ואינסטגרם משאירות אותנו בעניינים ועל זה לא ניתן להתווכח. הן מאפשרות לנו לשמור על קשר עם חברים רחוקים ו/או חברים בחו"ל, להתעדכן על אירועים מעניינים שקורים, לקבל אינפורמציה על תחומים שמעניינים אותנו באופן פאסיבי, לחפש עבודה באופן אקטיבי ולהשיג מידע דרך הקבוצה של העיר שבה אתה גר או קבוצת ההורים בגן של הילד שלך.
לדוגמא, אפשר לעקוב אחרי סיכומים למבחן ששירה העלתה לקבוצת הפייסבוק הסגורה של הלימודים או לזכות בהזדמנות לשלוח קורות חיים כשמתפרסם בעמוד עסקי של חברה מצליחה פוסט דרושים בדיוק בתחום שבו אתה מחפש עבודה.
דוגמא אחרת היא כשאתה רואה בניוזפיד שלך שהיום בערב מישהו מהחברים שלך אישר הגעה באיוונט להופעה של להקה שאתה אוהב וכך אתה יכול לשלוח לו הודעה ולקבוע ללכת יחד להופעה או כשמישהי מהעבודה מעלה תמונה של התינוק החדש שנולד לה וזה מדרבן אותך להתקשר לאחל מזל טוב וכך הלאה.
אם תחליט למחוק את פייסבוק ואינסטגרם זה בוודאות יוביל לכך שהרבה מידע שכן מעניין אותך, יצונזר מעיניך, מה שיכול לגרום לשני תרחישים. הראשון והחיובי הוא שתאלץ להרים טלפון ואשכרה לדבר עם אנשים שאתה אוהב כדי לדעת מה הם עושים או לקבל מהם מידע שקשור בלימודים ו/או בעבודה.
השני והפחות חיובי, הוא שתהפוך להיות אאוטסיידר והרי אל לנו להשלות את עצמנו שמישהו באמת יהיה מוכן לקחת את הסיכון הזה, שכן מעטים מביננו הם אלו שמוכנים לוותר על תחושת השייכות.
יתרה מכך, כאמור, כל פעם שאנחנו מתחברים בעזרת פייסבוק לאפליקציה אחרת אנחנו בעצם מאשרים חשיפה של המידע שלנו לעוד גורמים ואם נבטל את חשבון הפייסבוק, יכול מאוד להיות שלא נוכל להתחבר יותר לאותן אפליקציות, למשל טינדר ועל הדרך גם נאבד מידע חשוב שנשמר לנו דרך הפרופיל האישי שלנו באותן אפליקציות.
התמכרות לרשתות חברתיות
סיבה שנייה ולא פחות מהותית מזו הראשונה שגורמת לנו להישאר בפייסבוק ואינסטגרם היא שאנחנו מכורים לרשתות החברתיות, פשוט ככה - מכורים!
מסקר שנערך בקרב משתמשים בישראל בנוגע להרגלי גלישה, אחת התשובות הבולטות שחזרו על עצמן בתגובה לשאלה 'מדוע אינך רוצה למחוק את הפרופיל שלך בפייסבוק ובאינסטגרם?' היתה 'תכלס, בגלל התמכרות ולא מעבר'.
הרבה אנשים מודעים לבעייתיות שטמונה באותן רשתות חברתיות ועל אף המורכבות והמניעים שאמורים לעודד אותם למחוק, הם מעדיפים להישאר במקום שבו הם נמצאים, נטו כי הם לא יכולים בלי.
ההתעסקות התמידית בפייסבוק ואינסטגרם והסטרס שהיא מייצרת בחיינו באופן בלתי מודע, לא מסייעים כדי לחולל שינוי ולשפר את המצב.
קיימת אופציה להשהיה זמנית של החשבון, כמו פסק זמן כדי לבחון איך זה מרגיש לחוד ואפשר לגבות את כל המידע הקיים בפרופילים האישיים שלך אם אכן תחליט למחוק, אבל למרבה הצחוק או הבכי (תלוי את מי שואלים), אפילו למחוק את האפליקציות מהנייד שלך אתה לא מסוגל.
אתה לא מסוגל כי אתה כבול בשרשראות לרשתות החברתיות ומכור לשיתופיות. פייסבוק ואינסטגרם כבר הפכו לחלק אינטגרלי מהחיים שלך ושל החברים שלך, חלק שרובנו לא מוכנים לוותר עליו ויהיה מה.
כולנו סובלים מ-FOMO רציני
המושג FOMO – Fear of Missing Out או בעברית פחד מפני החמצה, התפתח מאוד בעידן האינטרנט וקיבל על ידי פסיכולוגים ופסיכיאטרים בארץ ובעולם מגוון פרשנויות.
אנחנו כל הזמן מפחדים לפספס, זה מתחיל כבר בילדות כשאנחנו מנסים בכוח להישאר ערים בטיול השנתי כדי לא להחמיץ את הצחוקים של החבר'ה, ממשיך כשרוצים לרקוד על שתי חתונות ולהספיק ללכת בערב אחד לשלוש מסיבות שונות, כדי שחלילה לא נפספס את המסיבה השווה יותר וממשיך להתעצם ולהתרחב בכל שנה שחולפת ברבדים נוספים בחיינו.
אנשים לא מסוגלים להתמקד במה שקורה כאן ועכשיו, הם מפזזים בין עונג לעונג וכל הזמן רוצים עוד וזו עובדה.
עכשיו אתה וודאי תוהה איך פומו קשור לפייסבוק ואינסטגרם והתשובה היא שהם כמו כלים שלובים. סינדרום הפומו משחק תפקיד כפול, שכן מצד אחד הוא גורם לנו להיכנס לרשתות החברתיות ולהתעדכן מאות פעמים ביום אחרי כל פלוץ שמישהו מעלה ומאידך, השריצה המוגזמת בפייסבוק ובאינסטגרם מאפשרת לנו "לנצח" את הפחד מפספוס.
אנחנו עושים לייק, מגיבים ומשתפים וכך לכאורה מרגישים פעילים - אני בעניינים, אני בעשייה, אני לא מפספס.
דור ה-X, דור ה-Y, דור ה-Z או בקיצור דור המסכים, כולנו לוקים בפומו והחרדה הזו גורמת לנו לרענן בלי הפסקה את הניוזפיד, לראות מה פספסנו, להתעדכן ואחרי שתי דקות להיכנס שוב כי אולי עלה עדכון חדש.
מעגל הפומו מחבר בינינו לבין הרשתות החברתיות ולא נותן לנו מנוח, כיוון שהפספוס הוא תמיד בלתי נמנע ועמו גם החרדה. כשאנחנו בפייסבוק ובאינסטגרם אנחנו מפספסים את מה שקורה במציאות בחוץ וכשאנחנו לא שם, אנחנו מפספסים את מה שקורה במציאות הווירטואלית.
עכשיו תחזור לתחילת הדיון בנוגע למחיקת החשבון בפייסבוק ובאינסטגרם ותשאל את עצמך בכנות: איפה אני מפספס יותר?
