רשת האינטרנט נכנסה לנו עמוק לתוך החיים והשתלטה עלינו. אנו לא זזים בלעדיה. כניסת הרשת עוררה סימני דאגה אצל מי שצפה נכוחה את פני עתידה של העיתונות המודפסת. בחלוף עשור וחצי מאז חדירתה העמוקה של האינטרנט ואפילו לפני כן, סימני הדאגה עלו מדרגה והומרו לניסוח הספדים על מותה הבלתי נמנע של העיתונות המודפסת.
למוציאים לאור של העיתונים בישראל ובעולם אין את הפריבילגיה להתעלם מרשת האינטרנט ומה שהיא מציעה לקהל הרחב. אין טעם לצאת נגדה כאויב עסקי אלא להצטרף אליה ולגבש מוצר חדש שיתאים לדרישות ולצרכים. זו הפלטפורמה שמזינה את מקורות ההכנסה של מערכות העיתונים וכלי התקשורת האלקטרוניים.
אין היום עיתון שאין לו אתר אינטרנט משלו. העיתון המודפס לא נסגר עדיין. יש לו קהל מצומצם, שעדיין שומר לו אמונים. החשיפה לעיתונות המודפסת בירידה קבועה לאורך שנים. המפרסמים שמפרנסים את מערכות העיתונים קוראים סקרים ותחזיות ופועלים בהתאם. הם מצמצמים השקעות בפרסום במדיה המודפסת וגולשים לעבר פרסום באינטרנט. שם נמצא הביזנס האמיתי.
כולם עוברים לאינטרנט - עיתון דיגיטלי
כניסתה של רשת האינטרנט לא אמורה לחסל את מקצוע העיתונות. זו לא הכוונה. המוצר העיתונאי עובר שינוי שמתאים לאופן השימוש והצריכה של המדיום האינטרנטי. האמצעים לספק תוכן אינטרנטי מתרבים ומשתכללים תדיר, כדי לאפשר העלאה והורדה מיידית של תכנים שנקלטים במצלמת הסמארטפונים וכמובן ברשתות החברתיות כדוגמת: טוויטר, פייסבוק, לינקדאין, גוגל +, פינטרסט, אינסטגרם ואחרות.
הקורא הוותיק והמבוגר יותר יתקשה לבצע את המעבר מעיתון מודפס לעיתון אינטרנטי. הרגלים של שנים קשה לשנות. גם אם כן, זה לוקח זמן. העיתון המודפס שמונח בתיבת הדואר או על מפתן הדלת, פותח את שגרת היום שמתחילה עם קריאת הכותרות הראשיות תוך כדי לגימה מכוס הקפה הראשון של הבוקר, משם מדלגים לסלון או לשירותים להמשך קריאת המדורים האהובים ומתענגים על ריח הדפוס המשכר.
השגרה הזו הפכה עם השנים לנחלת מעטים שנותרו נאמנים לעיתון שמלווה אותם במשך שנים רבות. את מקומה של השגרה המודפסת תפס העיתון האינטרנטי או בשמו הנוסף עיתון דיגיטלי. כולם מחוברים לרשת מכל מקום ובכל מצב. במקום העבודה, בחופשה, בנסיעות ובסתם יום של קניות בקניון או יותר נכון חנות וירטואלית... הרשת יודעת להציע לגולש המתחבר אליה את כל התכנים, בקצב מהיר ועדכני, בתמצות ובשפה קלילה וזורמת. לא תמיד יש את הזמן הפנוי והחשק לקרוא תחקירים ורשימות פובליציסטיות. יותר מדי מילים. לפורמט הכבד הזה אין מקום במוצר האינטרנטי.
למציאות החדשה ישנה, נכנסו מזמן בעלי העיתונים וכלי התקשורת בארץ ובעולם. הם השקיעו משאבים רבים ויקרים בבניית אתרי אינטרנט עיתונאיים שהגלישה בהם בחינם או בחינם באופן חלקי, לעומת גביית תשלום עבור העיתון המודפס. כמובן שזירת ההתרחשות האינטרנטית לא נעלמה מעיני המפרסמים. ההכלה וההפנמה של כללי המשחק החדשים לקחה את זמנה. אימוץ המדיום החדש בוצע בהדרגה תוך מעקב וניטור נתוני חשיפה שהם הבסיס לקבלת החלטה, היכן, מתי ומה לפרסם. האימרה הידועה "אם אתה לא שם אתה לא קיים", זכתה לעדנה מחודשת ובעוצמה על ידי המוציאים לאור והמפרסמים, שרצו להיות שם, בתוך הרשת וכמה שיותר ממוקד וחשוף לקהל היעד.
השקת העיתונות המקוונת עלתה לאוויר, ללא תוכנית עסקית מגובשת וללא דרישת תשלום עבור רכישת תוכן, כמו שנדרש מהמנוי על העיתון המודפס. גלישה חינמית נועדה להבקיע את תודעת הצרכנים והמפרסמים המקובעים, שטרם עלו בהתלהבות לרשת וגילו רתיעה וחוסר אמון מהמוצר ההמוני, השטוח והחדשני.
בחלוף השנים, העיתון המקוון לקח בהליכה את ההגמוניה ודחק לשוליים את העיתון המודפס. רק אז הבינו הבעלים שאפשר גם לעשות עסקים באינטרנט ולהרוויח מזה בגדול. הם החלו לגבות תשלום מהמנויים עבור רכישת תוכן והעלו בהדרגה את מחירי הפרסום בהתאם לשיעורי החשיפה הנמדדים. אתר עיתונאי שהוביל ופרסם את תוצאותיו גרר אחריו שובל של בעלי עיתונים שחיקו את המודל המנצח.
המצב האמיתי של מערכות העיתונים מהדור הקודם בעידן דיגיטלי
מהדיווחים בעיתונות הכלכלית בארץ ובעולם עולה כי העיתון האמריקאי, "וול סטריט ג'ורנל" שנוסד בשנת 1889 הקים אתר אינטרנט לעיתון בשנת 1996 וגבה תשלום מהמנויים עבור רכישת תכנים. עיתונים אחרים שהעלו גם הם אתרים, חששו מביצוע מהלך דומה והציעו תכנים בחינם. "וול סטריט" לא נסוג ממדיניותו והוכיח עם השנים את צדקתה ונכונותה. במהלך השנים גיבש העיתון מנגנון גבייה גמיש ומגוון בשילוב עם המהדורה המודפסת.
המתחרה הגדול של "וול סטריט" הוא "פייננשל טיימס" שנוסד בשנת 1893 והקים אתר מקוון לעיתון בשנת 1995 בחר במודע שלא לגבות תשלום עבור רכישת תכנים כדי לעודד מנויים נוספים לקרוא את המהדורה המודפסת. משנת 2002 הבינו בעיתון שאין מנוס מגביית תשלום. מנהלת העיתון, מרג'ורי סקרדינו המשמשת בתפקיד מאז 1997 העריכה כי המעבר למדיום דיגיטלי הוא בלתי נמנע וצוטט מפיה עם פרסום הדוחות הכספיים של העיתון, כי ענף העיתונות כולו עובר טלטלה ולכן מתבקש מדבריה, לבצע את השינוי הנדרש. עוד התפרסם כי בעקבות ה"פיננשל טיימס" הודיעו העיתונים הגדולים כמו: "טריביון", "לוס אנג'לס טיימס", "יו.אס. איי. טודיי" ואחרים כי יתחילו לגבות תשלום עבור גלישה באתרים שלהם.
עיתון ה"וושינגטון פוסט" הנחשב לאחד המובילים והחשובים בארצות הברית, לא נערך בזמן וכנדרש להעשיר את התכנים באתר האינטרנט של העיתון, למצב ולערוך אותם לפי כללי המדיום החדשים וכמובן, לגבות תשלום עבור רכישתם. בעלי העיתון השקיעו בעיקר במהדורה המודפסת וגבו תשלום מהמנויים הקבועים או מהקוראים המזדמנים בנקודות המכירה.
התוצאות לא אחרו לבוא. ירידה בהכנסות מפרסום, בריחת מנויים, ירידה בתפוצה ורישום הפסדים כספיים שאילצו את בעליו לסגור סניפים ומחלקות בערים מרכזיות כדוגמת, ניו יורק, לוס אנג'לס ושיקגו ולפטר את עובדים רבים.
המפנה לטובה התרחש עם המינוי של מרקוס ברוושלי לעורך ראשי של ה"פוסט" לאחר שהתפטר מתפקידו כעורך בכיר ב"וול סטריט ג'ורנל" בעקבות רכישתו בשנת 2008 על ידי רופרט מרדוק. עם הגעתו של העורך החדש אוחדו ושולבו מערכות הדפוס והאינטרנט של העיתון. כל ידיעה שהתפרסמה באתר האינטרנט של העיתון נותחה על ידי העורכים במטרה לקבל תמונת מצב אודות הרגלי הקריאה של הגולשים. התכנים של האתר עברו שינוי לעומת הגרסה המודפסת וזרם הגולשים עולה בהתמדה. העיתון עוד לא מרוויח. המהדורה המודפסת עדיין צוברת הפסדים אך ההשקעה בעיתון המקוון לא נפסקת וכספים נלקחים לטובתו מכלי תקשורת אחרים בבעלות העיתון, כמו ערוצי טלוויזיה וכבלים.
לעומת ה"פוסט", מי שרשם רווחים נאים כתוצאה מהמעבר לעיתונות מקוונת הוא המגזין "אטלנטיק" שנוסד בשנת 1857 ונחשב לאיכותי הפונה לקהל אליטיסטי ואינטלקטואלי. התכונות המיוחדות הללו לא הועילו לו להיחלץ ממשבר דומה שפקד את העיתונים המודפסים האחרים. לפי הפרסומים, העיתון נרכש בשנת 1999 על ידי איש עסקים תמורת 10 מליון דולר. במשך שנים השקיע הבעלים החדש בפורמט מהודר יותר, בנה תעריף חדש והכניס סדר במחלקת הפרסום. העיתון המשיך לשקוע ולצבור הפסדים. בשנת 2007 החליט הבעלים לשנות מיקוד ולהעלות את העיתון גם לאינטרנט. הכתבים, מנהלי התוכן העורכים, מחלקת הפרסום וכל המנהלה עבדו למען ולטובת שתי המהדורות.
התשלום עבור רכישת תכנים באתר בוטל. כתבות מארכיון העיתון המודפס הועלו למקוון. גוייסו עיתונאים חדשים. נבנה צוות חדש של בלוגרים מוכרים ומנוסים שהזרים קוראים חדשים לאתר. בחלוף 3 שנים של פעילות מואצת התברר שהגישה החדשה השתלמה. לפי הנתונים שהתפרסמו בעיתונות הכלכלית, ברבעון האחרון של 2010 "אטלנטיק", העיתון רשם לראשונה רווחים. ההכנסות מהמדיה הדיגיטלית עלו ב-70%. מדי חודש נכנסו לאתר העיתון כ – 5 מליון גולשים והרווח לשנת 2011 צפוי להגיע למיליוני דולרים, להערכת הכתבים הכלכליים שסיקרו את העיתון ואת התופעה של המעבר מדפוס לאינטרנט.
עיתונאות אחרת פתוחה ומקוונת
האינטרנט שינה גם את אופיו של מקצוע העיתונות. העיתונאי של פעם אינו דומה לזה של עידן העיתונות המקוונת. בעבר, מקורות המידע היו מוגבלים. הציבור הרחב לא תיפקד כספק מידע ולא גילה מעורבות אקטיבית בידיעות ובתחקירים המתפרסמים. כיום, "כיכר העיר האינטרנטית" פתוחה לכולם. כולם יכולים להגיב. להביע דעה, להשלים מידע חסר. לגרום לעיתונאי לעשות פולו אפ על כתבה שהייתה חסרה בפרטים שהציבור השלים. וזה קורה פעמים רבות.
העיתונאי משוטט בכל הרשתות החברתיות ואוסף חומר רקע לכתבות שלו. שם הוא לומד על מושא כתבותיו. החברים ברשתות החברתיות שופכים מידע אישי בכמויות. תמונות, סרטים, מצגות, דוחות, סקרים וקורות חיים מועלים לרשת. לעיתונאי אין בלעדיות על המידע. הכול מתחת לפנס. צריך להתכופף ולהרים. היו זמנים שרצינו לאסוף נתונים לבניית פרופיל של עובד, חברה שמועמדת לרכישה וסתם רכילות רקע, פנינו לעיתונאי מקושר שמתמחה בתחום והזמנו אצלו תחקיר. כיום, העיתונאי כמעט מיותר. החומרים גלויים ופתוחים ברשת האינטרנט כמעט ללא מגבלה. יש אתרים שמבקשים תשלום אך רובם מאפשרים הורדת תכנים בחינם.
אזרח שמצויד במצלמה ומכשיר הקלטה הופך לספק מידע עיתונאי. בעידן הרב ערוציות, ידיעה, סקופ, וסתם רכילות על ידוענים, תתפרסם באחד הערוצים ותדלג מעל הראש של העיתונאי המקצועי.
מצלמות ביתיות מתעדות בזמן אמת נפילת קסאמים בעוטף עזה, ניידות משטרה בחניית נכים, מחאה חברתית ברחובות, אסונות טבע, תאונות אוויריות וכל דבר אחר ומעבירים אותם לאמצעי התקשורת תמורת תשלום או קרדיט אחר. זהו העולם החדש. ומי שלא משתלב בו נפלט.
על קרקע פוריה זו צמחו הבלוגרים הכי מפורסמים בעולם. חלקם נותרו עצמאיים ואחרים נרכשו על ידי בעלי הון או שצורפו למערכות עיתונים ותיקות, שקלטו עד מהרה את הפוטנציאל העצום הנחשף לתכנים של הבלוגרים לפי התמחותם המקצועית.
לתופעה החברתית התקשורתית שהשתלטה על חיינו הודבקה ההגדרה הכי קולעת והכי יצירתית: "חוכמת ההמונים". המגזר הדתי היה מעדיף לאמץ מהמקורות את המשפט המנצח, "קול המון כקול שדי". רוצה לומר, כדאי מאד להקשיב למה שיש לציבור להביע. מה שיש לו זה כאילו דברי אלוהים חיים.
העיתון שנחשב לחלוץ בפני המחנה באימוץ חוכמת ההמונים הוא ה"גרדיאן" הבריטי שנוסד בשנת 1821. כבר בשנת 2006 איפשר האתר של העיתון לטוקבקיסטים להביע דעתם ללא חיוב בהרשמה מוקדמת של הפרטים האישיים.
התכנים במדורים השונים של העיתון מתפרסמים בהתאם לדעת הקהל הרחב שמביע דעתו על הכתבות המתפרסמות באתר העיתון. כך נוצרת עיתונות פתוחה שמאפשרת גישה חופשית להביע דעה בכל תוכן שמתפרסם.
בראיון מיוחד שנתן לעיתונות ראש מערכת החדשות של ה"גרדיאן" הוא מודה שהז'אנר המתפתח של העיתונות הפתוחה, שינה את אופן איסוף החומרים המרכיבים את החדשות וכמובן את האופן שבו מספרים סיפור עיתונאי. הטכנולוגיה הקיימת על שלל הצעצועים המתקדמים מאפשרת לעיתונות לגייס לשורותיה את הקוראים כצבא של כותבים הנמצאים בכל מקום ובכל זמן ותורמים רבות לגילוי האמת העיתונאית מה שקשה לעיתונאי הבודד לעשות חרף השתדלותו הרבה.
גם אצלנו הרימו את הכפפה ויזמו את הקמת הכנסת הפתוחה בכתובת https://oknesset.org/. האתר (כשהוא זמין...) מאפשר לגולשים להיכנס לכל המידע המתפרסם בכנסת, להביע דעתו בעד ונגד, להציע הצעות לסדר, ליזום רעיונות לחקיקה ועוד. כל זאת כדי להעצים את השיח הציבורי וליהנות מפירות הפתיחות והמעורבות של הציבור שבלעדיו, אין עיתונות ותקשורת.
דווקא בעניין זה יצא לנשיא המדינה, שמעון פרס להתבטא בעת ביקורו במטה של הנהלת "פייסבוק" כאשר עמד נפעם אל מול המצגות והיכולת של בני אדם מסביב לעולם לתקשר ללא מגבלות, ליזום מהפכות, להפיל משטרים, לכפות שינויי מדיניות כלכלית וחברתית.
וכך אמר בראיון למגזין "פירמה" של העיתון "גלובס". "לא מספיק שיש מכונת דפוס וכותרות. עיתונאי שאיננו משקיע, חבל לקרוא אותו. לכולנו יש זמן מוגבל", והוסיף עוד: "יש עיתונאים שכשאני מסתכל על החתימה אני יודע כבר מה יהיה כתוב במאמר. זה לא מעניין. התחרות היא בעיתונות שאינה מושתתת על דפוס אלא העיתונות הדיגיטלית. יש שיטות כתיבה וקריאה שהשתנו לעומת העבר, והתקשורת היא שצריכה להתאים את עצמה". כל מילה נוספת מיותרת. אם הנשיא ממרום גילו ומעמדו חושב כך מי אנו שנחלוק עליו. הוא פשוט צודק.
רוצים להצליח באינטרנט? חייגו אלינו: 03-5446364
